ישראל – מדינה צעירה בתחום המחזור
ישראל החלה להסדיר את תחום מחזור הפסולת האלקטרונית בשנת 2012 עם חקיקת החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות. החוק קובע יעדים לאיסוף ומחזור, מחייב יצרנים ויבואנים לשאת באחריות על מוצריהם, ומקדם הקמת תשתיות איסוף בשיתוף עם רשויות מקומיות וגופי יישום מוכרים (תאגיד מיחזור). למרות ההתקדמות, ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרים: שיעורי המחזור נמוכים יחסית לממוצע האירופי, והמודעות הציבורית לנושא אינה מספקת במידה מספקת.
אירופה – המובילה העולמית במחזור
האיחוד האירופי הוא אחד האזורים המתקדמים בעולם במחזור פסולת אלקטרונית. עם חקיקת ה-WEEE Directive (Waste Electrical and Electronic Equipment Directive) בשנת 2003, נקבעו באירופה סטנדרטים מחמירים:
אסיה – בין חדשנות לאתגרים
במדינות כמו יפן וקוריאה הדרומית, מחזור פסולת אלקטרונית מתבצע באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ותוכניות חינוך לציבור. יפן, לדוגמה, מפעילה מערכת שבה הצרכנים נדרשים לשלם אגרה עבור מיחזור מוצרי חשמל. מנגד, מדינות מתפתחות באסיה, כמו הודו וסין, מתמודדות עם אתגרים משמעותיים. כמות גדולה של פסולת אלקטרונית מגיעה אליהן ממדינות אחרות, ומטופלת בתנאים לא בטוחים, הגורמים לנזק סביבתי ובריאותי חמור.
צפון אמריקה – מאמץ מפוצל
בארצות הברית אין חוק פדרלי המסדיר את מחזור הפסולת האלקטרונית, והמדיניות משתנה ממדינה למדינה. מדינות כמו קליפורניה מובילות בתחום, עם תוכניות מחזור מתקדמות, בעוד שבאזורים אחרים הנושא אינו מוסדר בצורה מספקת. בקנדה, לעומת זאת, קיימת חקיקה אחידה ברמה הלאומית, אך יישומה משתנה בפרובינציות השונות.
מה ישראל יכולה ללמוד?
כדי לשפר את מערכת המחזור בישראל, ניתן לאמץ מספר תובנות של מדיניות מחזור מארצות מובילות:
מחזור פסולת אלקטרונית כמאמץ גלובלי
בעוד שישראל נוקטת צעדים חשובים בתחום מחזור פסולת אלקטרונית, עדיין יש לה דרך לעבור כדי להגיע לרמות המחזור הגבוהות של אירופה או הטכנולוגיות המתקדמות של יפן. באמצעות למידה מהמודלים המובילים בעולם ושיפור התשתיות המקומיות, ישראל יכולה להפוך למובילה בתחום המחזור באזור, ולתרום בצורה משמעותית לאיכות הסביבה ולכלכלה המעגלית.
